האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: שבת יתרו – מתחזקים באחדות – וחוזרים אל מעמד הר סיני

על כוחה הגדול והמיוחד של שבת "יתרו" – ועל המעלה הגדולה של האחדות

הַפֶּתַח לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת בַּתּוֹרָה

לַאֲהוּבֵנוּ וַחֲבִיבֵנוּ הַיְּקָרִים, בִּרְכַּת שָׁמַיִם מֵעַל תָּנוּחַ עֲלֵיכֶם, יוֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים.
חֲזַ"ל לִמְּדוּנוּ שֶׁהַשָּׁעוֹת שֶׁקָּדְמוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיוּ מְיֻחָדוֹת מְאוֹד, וְהָיָה בָּהֶם מַעֲלָה מְיֻחֶדֶת וְנִפְלָאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וְיָבוֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (שְׁמוֹת י"ט ב'). וְאָמְרוּ חֲזַ"ל, כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, אֲבָל שְׁאָר כָּל הַחֲנִיּוֹת בְּמַחְלוֹקוֹת וּבְתַרְעֹמֶת הָיוּ. וּצְרִיכִים אָנוּ לְהָבִין, מָה הָיְתָה הַמַּעֲלָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמָה שֶׁחָנוּ לְיַד הַר סִינַי 'בְּלֵב' אֶחָד.
וְכֵן יֵשׁ לְהָבִין מָה שֶׁאָנוּ מַזְכִּירִים בַּתְּפִלָּה, אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַדּוּעַ מְבַקְּשִׁים אָנוּ מהקב"ה בִּינַת הַלֵּב כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִלְמֹד וּלְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה, הֲלֹא בִּכְדֵי לְהָבִין דִבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִים דַּעַת וְשֵׂכֶל, שֶׁכְּיָדוּעַ, שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ דְּבָרִים בַּלֵּב, וּבַמֹּחַ הָאָדָם חוֹשֵׁב וּמַחְכִּים, וְאִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד תּוֹרָה עִם הַרְגָּשַׁת הַלֵּב, אֶלָּא עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמְּקוֹמָהּ בַּמּוֹחַ, וְלִכְאוֹרָה הָיָה רָאוּי יוֹתֵר לְבַקֵּשׁ, תֵּן בְּמוֹחֵנוּ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל. וּמֵעֵין קֻשְׁיָה זוֹ צָרִיךְ לְהַקְשׁוֹת גַּם עַל מַה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בִּקְדֻשַּׁת וּבָא לְצִיּוֹן, הוּא יִפְתַּח לִבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ, וְיֵשׁ לְהָבִין מַהִי פְּתִיחַת הַלֵּב שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בִּכְדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה, הֲרֵי הַלֵּב הוּא לֹא הַכְּלִי לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, אֶלָּא הַלִּמּוּד הוּא עִם הַמַּחֲשָׁבָה וְהַמֹּחַ. וְעִם הַלֵּב מַרְגִּישִׁים אַהֲבָה וְיִרְאָה להקב"ה, וְזֶה כַּוָּנַת מָה שֶׁכָּתוּב וַיָּשֶׂם בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ, שֶׁהָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה מִשְׁכְּנָם בַּלֵּב, וְהַחָכְמָה מְקֹרָה בַּמּוֹחַ.
וְנִרְאֶה לְבָאֵר, שֶׁאָמְנָם הֲבָנַת הַלִּמּוּד הִיא עַל יְדֵי הַמּוֹחַ, אֲבָל אִם הָאָדָם לֹא יִפְתַּח אֶת לִבּוֹ כְּדֵי לִרְצוֹת לְהָבִין, אֲזַי גַּם אִם יְאַמֵּץ אֶת מוֹחוֹ בְּכָל זֹאת הַהֲבָנָה תְּהֵא מוּעֶטֶת. כִּי חָכְמַת הַתּוֹרָה אֵינָהּ כִּשְׁאָר חָכְמוֹת הָעוֹלָם, וּבִכְדֵי לְהַשִּׂיג אֶת חָכְמַת הַתּוֹרָה הָאָדָם צָרִיךְ לְהַכְשִׁיר וּלְהָכִין אֶת לִבּוֹ וְאֶת רְצוֹנוֹ, וּבְלֹא הֲכָנַת וְהַכְשָׁרַת הַלֵּב אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לִקְנוֹת אֶת חָכְמַת הַתּוֹרָה. וּמִי שֶׁדַּעֲתוֹ שְׁפֵלָה וְרָחוֹק הוּא מִמִּדַּת הַגַּאֲוָה, עַל יְדֵי כָּךְ מֻכְשָׁר לִבּוֹ לְקַבֵּל דִבְרֵי תוֹרָה. וְזֶה מָה שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בַּתְּפִלָּה עַל בִּינַת הַלֵּב וּפְתִיחַת הַלֵּב, בִּכְדֵי לְהַכְשִׁיר וּלְהָכִין אֶת עַצְמֵנוּ לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעֶזְרַת הַלֵּב לֹא לוֹמְדִים, מִכָּל מָקוֹם הַלֵּב הַטָּהוֹר הוּא הַשַּׁעַר וְהַפֶּתַח לְהִכָּנֵס וְלִהְיוֹת רָאוּי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי הַתּוֹרָה.
לָכֵן מַדְגִּישָׁה הַתּוֹרָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חָנוּ לְיַד הַר סִינַי כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, בְּלֹא שׁוּם מַחְלוֹקוֹת וְתַרְעוֹמוֹת, אֶלָּא דַּעְתָּם הָיְתָה שְׁפֵלָה וְלֹא הִתְגָּאוּ אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי. וְעַל יְדֵי אַחְדוּת הַלֵּב שֶׁהָיְתָה לָהֶם, עַד שֶׁהָיוּ מַמָּשׁ כְּאִישׁ אֶחָד, זָכוּ לִהְיוֹת מוּכָנִים וּמֻכְשָׁרִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי אִלְמָלֵא שֶׁזָּכוּ לְמַעֲלָה שֶׁל כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה.
וְזֶה כַּוָּנַת מָה שֶׁאָמַר בַּעַל הַהַגָּדָה, אִילּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, הֲלֹא כָּל תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם הִיא בִּכְדֵי לַעֲבֹד אֶת הָאֱלֹקִים עַל הַר סִינַי, וְאִם כֵּן מָה שַׁיָּךְ לוֹמַר אִילּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלֹא נָתַן לָנוּ הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ, הֲרֵי לֹא דַּי בְּכָךְ, וּמָה הַתּוֹעֶלֶת לְהִתְקָרֵב לְהַר סִינַי בְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. אַךְ לְפִי הַמְבֹאָר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְקָרְבוּ לְהַר סִינַי זָכוּ לְמַעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד, וְעַל יְדֵי כָּךְ הֻכְשַׁר לִבָּם לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אִם כֵּן, גַּם אִם לֹא הָיִינוּ מְקַבְּלִים בְּפֹעַל אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ, שֶׁהֲרֵי ע"י הַקִּרְבָה לְהַר סִינַי זָכִינוּ לְקַבֵּל אֶת הֲכָנַת הַלֵּב בִּשְׁבִיל עֵסֶק הַתּוֹרָה, וא"כ נִמְצָא שֶׁזָּכִינוּ בְּמַעֲלָה שֶׁלֹּא הָיְתָה לָנוּ קֹדֶם, וע"י הַכְשָׁרַת הַלֵּב הָיִינוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבַּלְנוּ אוֹתָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים עָסְקוּ בַּתּוֹרָה וְקִיְּמוּ אֶת הַמִּצְווֹת גַּם בְּלִי שֶׁקִּבְּלוּ אוֹתָהּ. וְאָמְנָם גָּדוֹל הַמְּצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, אֲבָל בְּכָל זֹאת יֵשׁ מַעֲלָה וְיִתְרוֹן ע"י שֶׁהִתְקָרַבְנוּ לְהַר סִינַי, בְּמָה שֶׁהַלֵּב כָּעֵת מוּכָן וּמֻכְשָׁר לְלִמּוּד הַתּוֹרָה, וְאָז אֶפְשָׁר לִקְנוֹת בֶּאֱמֶת אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.
וְזֶה מָה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (עֵירוּבִין נ"ג) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לִבָּן שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית. וְהַיְנוּ, כָּל מָה שֶׁזָּכוּ הָרִאשׁוֹנִים לְתוֹרָה וּגְדוֹלָה, רַק מֵחֲמַת שֶׁלִּבָּם הָיָה פָּתוּחַ יוֹתֵר, וְאִם לִבֵּנוּ יְהֵא פָּתוּחַ כְּאוּלָם גַּם כֵּן נוּכַל לִזְכּוֹת וּלְהַשִּׂיג. אַךְ אָנוּ שֶׁלִּבֵּנוּ פָּתוּחַ כְּנֶקֶב מַחַט סִדְקִית, מִשּׁוּם כָּךְ הַשָּׂגָתֵנוּ פְּחוּתָה. וּלְפִי פְּתִיחַת הַלֵּב כֵּן הַמְשָׁכַת הַחָכְמָה לָאָדָם, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בַּלֵּב כִּי בּוֹ מִשְׁכָּן הַנְּשָׁמָה וְכָל הָאֵיבָרִים נִגְרָרִים אַחֲרָיו, וְכֵן כָּתַב רַבִּי אַבְרָהָם אִבֵּן עֶזְרָא (שְׁמוֹת ח' י"ח), שֶׁהַלֵּב הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל הַגּוּף, וְלָכֵן בָּרָא ה' אֶת לֵב הָאָדָם בְּאֶמְצַע הַגּוּף, כְּמוֹ הַמְּלָכִים שֶׁקּוֹבְעִים אֶת מִשְׁכְּנָם בְּאֶמְצַע אֶרֶץ מַמְלַכְתָּם.
נִזְכֶּה בע"ה שֶׂה' יִפְתַּח אֶת לִבְּנוּ בְּתוֹרָתוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יְהִי רָצוֹן.