ראב"ד מרוקו בהדרכה לעבודת הלב של כל יהודי לקראת חודש אלול וסיפור מופלא על רבי חייים פינטו הגדול זיע"א
וזה אחד מיסודות העבודה של חודש אלול, לשבר את כל הרצונות ולשבר את כל התאות בכל ענין וענין, וגם בדבר שמותר לאדם לעשות ועושה אותו על פי דין, לעצור מעט ולהקריב את המעט לשבירת המידות ולהכנעת התאוות.
וכך מסופר על מור זקני הגדול, רבנו חיים פינטו זצוק״ל, שהיה בכל חודש צם כל היום ורק בלילה היה שותה חלב ואוכל תמר, כך כל חודש אלול חוץ משבתות וכן עשרת ימי תשובה, והיה נמצא בחדר קטן ביותר וחשוך. והיה בוכה ומתפלל, שכל החומר שנצבר ונתאסף עליו במשך השנה, ירד ממנו לפני ראש השנה.
דהנה כל דבר גשמי שאדם עושה ומוסיף על עצמו, מוסיף על הגשמיות שלו ומערב את המידות הטובות. ופעמים רבות נדבק בקליפת נוגה שבה הטוב והרע מעורבבים, וכך מהחומר שנתווסף לאדם, יכול האדם עם כח קליפת נוגה פתאום להרגיש חיזוק גדול בעבודת השם, ובאמת זה לא חיזוק טהור מהקב״ה, זה חיזוק מקליפת נוגה.
והאדם הזה מתחיל להקפיד ללכת כל בוקר להתפלל בנץ בדבקות גדולה. והנה הס״מ דואג שביציאה מבית המדרש מוצא הוא שטר של כסף על הרצפה, האדם קושר את המציאה של השטר לתפילה בדבקות.
וכך יום למחרת הוא קם בדבקות גדולה יותר ומתפלל בדבקות עצומה, וגם באותו היום ביציאה מבית המדרש מוצא עוד שטר והשמחה עצומה אצלו, אבל הכל מקליפת נוגה.
וכך אחרי כמה פעמים שמתפלל בדבקות ומוצא שטר גדול של כסף, באחד הימים יוצא ונופל ומקבל מכה כואבת. האדם עומד ובועט בהכל ואומר כל מה שהתפללתי, כל מה שהתחזקתי, זו תורה וזו שכרה?!
אך האדם לא יודע, שכל חיזוק שהתחזק היה מקליפת נוגה.
וכך ידע האדם שיש אנשים רבים שנקראים יראי השם, ואף רבנים שכל המהות שלהם היא מקליפת נוגה, נלחמים כעין מלחמתה של תורה. וכל מה שיוצא מהם זה טוב ורע מעורבב יחד, משורש קליפת נוגה.
ובימי אלול העבודה להסיר הבגדים הצואים מעלינו, להסיר את קליפת נוגה. ואחד הדברים שמורידים הקליפה, זה על ידי שבירת התאוות והרצונות שמותרים לך, לאכול לשתות ואתה משבר את התאווה.
